פסק-דין בתיק תא"מ 30270-11-11

1. ביום 21.09.20111 ארעה תאונת דרכים בין שלושה כלי רכב בכביש עוקף נצרת. ביום 16.11.2011 הוגשה לבית המשפט תובענה כספית מטעם התובע במסגרתה עתר לפצותו בגין נזקיו אשר נגרמו כתוצאה מהתאונה כאשר יהבו מופנה במלואו אל עבר הנתבעים.

2. בטרם אדון בטענות הצדדים מצאתי לנכון לסקור את פרטי הרכבים המעורבים בתאונה ולפרט את מיקומם בעת קרות האירוע וזאת כדלהלן:

א.         רכב מ.ר 52-877-58 מסוג מזדה 3 - נהוג בידי התובע, (להלן-"רכב התובע").

ב.         רכב מ.ר 49-666-36 מסוג אאודי A6 - נהוג בידי מר איוב ויסאם - (להלן - " רכב צד ג' ").

ג.          רכב מ.ר 71-204-59 מסוג סיטרואן C5 - נהוג בידי הנתבע 1,

(להלן-"רכב הנתבע 1"), ובמועד הרלוונטי לתאונה היה מבוטח בידי הנתבעת 2.

ד.         הרכבים כפי שפורטו לעיל, נסעו בכביש עוקף נצרת, זה אחר זה, היינו רכב התובע בראש, אחריו רכב צד ג' ואחריו רכב הנתבע 1.

3. התובע, כאמור לעיל, הגיש את התביעה אך ורק נגד הנתבע 1, כאשר כזכור נהג ברכב האחרון מתוך השלושה וממניעיו השונים לא תבע את נהג רכב צד ג' אשר מצא עצמו בעת קרות התאונה בין שני כלי הרכב.

4. ביום 04.06.2012 העידו הנהגים המעורבים בפני בית המשפט ונהג רכב צד ג' הוזמן מטעם התובע,  מסר את גרסתו ונחקר בחקירה נגדית ע"י ב"כ הנתבעים.

5. בתום שמיעת העדויות ולאחר שבאי כוח הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה, עתרו בבקשה משותפת ובהמלצת בית המשפט להשהות את מתן פסק הדין על מנת שיתאפשר להם לנסות לגבש הסכמה משותפת אשר יכול ותייתר את מתן פסק הדין. בהעדר הסכמה ובחלוף המועד, הוגשה הודעה מתאימה לבית המשפט אשר התבקש ליתן את פסק דינו. 

ראיות וטענות הצדדים:

6. התובע העיד, מסר את גרסתו וזימן לחיזוק עדותו את נהג רכב צד ג'. מעדותו של התובע נמצא כי הוא נהג ברכבו במהירות גבוהה, התקרב לצומת, הופתע ממופע הרמזור אשר התחלף לאדום ובלם ברגע האחרון, (ראו ע"מ 3 שורות 8-10 לפרוטוקול).

7. התובע אישר בעדותו כי ראה את מופע הרמזור בצבע אדום בהיותו כ- 20 מטרים מהצומת ובכל זאת הופתע שכן נאלץ לבלום ברגע האחרון. עוד הבהיר התובע כי הרגיש מכה אחת בלבד ולא שמע חריקת בלמים עובר למכה.

8. נהג רכב צד ג', אשר זומן למסור את עדותו מטעם התובע, העיד כי נהג ברכבו אחרי התובע, עצר את רכבו אחרי רכבו של התובע מאחר ומופע הרמזור התחלף לאדום ונפגע מרכבו של הנתבע 1 וכתוצאה מהמכה  נהדף קדימה אל עבר רכבו של התובע ופגע בו.

9. נהג רכב צד ג', העיד תחילה כי בלימת הרכב בו נהג הייתה רגילה ולא פתאומית ולדבריו רכבו נפגע רק לאחר שעצר עצירה מלאה וטרם הספיק לפגוע ברכב התובע ואולם, בהמשך חקירתו ולאחר שעומת מול גרסת התובע, תיקן את עדותו ואישר כי "אולי גם אני עצרתי באופן פתאומי", (עמ' 5 שורות 4-13 לפרוטוקול) ובהמשך עדותו אישר כי במועד התאונה לא היה ברשותו ביטוח מקיף לרכבו אשר ניזוק באופן שהורד מהכביש.

10. מנגד, הנתבע 1 מסר בעדותו גרסה עקבית וסדורה, לפיה פגע ברכבו של צד ג' כתוצאה מבלימתו הפתאומית וזאת ככל הנראה מאחר ולא שמר מרחק מהרכב. הנתבע 1 ציין, אם כי לא בביטחון מלא, אך ברמה המספקת כדי לבסס ממצא עובדתי ולאמוד את מהימנותו, כי עובר לפגיעתו ברכב אשר נסע לפניו, רכבו של צד ג' כבר פגע ברכבו של התובע.

11. בתום שמיעת העדויות סיכמו באי כוח הצדדים את טענותיהם, כל צד עתר לאימוץ גרסתו ודחיית גרסת הצד שכנגד.  ב"כ הנתבעים אף טען בסיכומיו יש להורות על דחיית התובענה על הסף בשל העדר יריבות, מאחר ולדבריו התובע אינו בעליו של רכב המזדה שכן הרכב נרכש מבעליו במסגרת עסקת מימון וכל עוד לא ייפרעו מלוא התשלומים במסגרת העסקה אין לראות בו כבעליו של הרכב.

דיון והכרעה:

12. בטרם אדון בטענות הצדדים ביחס לאחריותם בגין קרות התאונה, אדון בקצרה בטענתו של ב"כ הנתבעים ביחס לסילוק התובענה על הסף ואפנה את הצדדים לסעיף 33 לחוק המכר, התשכ"ח-1968 הקובע כדלהלן: "הבעלות בממכר עוברת לקונה במסירתו, אם לא הסכימו הצדדים על מועד אחר או על דרך אחרת להעברת הבעלות". עיננו הרואות כי טענת ב"כ הנתבעים אינה תואמת את לשון חוק המכר ואף מנוגדת לתכליתו במיוחד כאשר אין בנמצא תניית שימור בעלות בין הנתבע לבין הבעלים הרשומים ברכב המזדה.